Hebrew Calling

by HADARA Levin Areddy

/
1.
03:33
2.
03:45
3.
03:52
4.

about

מיני-אלבום
ארבעה שירים, ביניהם ספוקן וורד אחד

credits

released June 25, 2017

מילים ולחן: הדרה לוין ארדי
הפקה: טל תמרי
מסטרינג: נדב כץ,
פרד מילר, דנמרק
צילום עטיפה: הילה עוז
צילום סינגלים: החטא ועונשו, הילה עוז, מיכל פתאל

tags

license

about

HADARA Levin Areddy Israel

A singer/song writer, a rapper, a writer, a determined iconoclast, a track maker, song maker, mood swinger, who knows pretty well that too much of a good thing can get her right to hell. Starting kinda late, she hurried to release 10 loaded albums within 9 years. Now she's looking forward for the next rush, going indie again. ... more

contact / help

Contact HADARA Levin Areddy

Streaming and
Download help

Redeem code

Track Name: You Lied
שיקרת, אמרת שתשקרי ולא שיקרת.
אמרת שתיקחי אותי, הנה אני בא,
ואיפה את?
לקחת, אמרת שתנצחי, ולא ידעת.
ואת רוצה אותי וגם אני אותך,
ואיפה את?
אולי בכל זאת נשקר?
נלך רחוק ונסתחרר?
אולי בסוף עוד, אולי בסוף עוד נתאהב.
דיברת, כפרת ביסודות, ולא נבהלת.
הלכתי אחרייך מפוחד, הסנה מאחוריי,
ואיפה את?
סליחה, שלא ידעתי מה זאת אהבה.
נמנעתי מפסגות וסכנה, שמרתי נגיעה,
ואיפה את?
אולי בכל זאת נשקר?
מלך רחוק ונסתחרר?
אולי בסוף עוד, אולי בסוף עוד נתאהב.
וכל המרחקים והשטחים האסורים והחוקים והדינים והשנים
יעידו שחצינו ת'קווים, וזה היה נעים,
אתגעגע לפעמים, מאוד.
Track Name: Od Yom
ולא ידעתי איך יוצאים מזה.
לא ידעתי מה עושים עם זה.
ובלילה, בלילה, מתוך הדיבר הפנימי
יצא לו פרא-הלב אל הבר המקומי.
ושתה ושתה עד שנרגע
ולרגע דימה איזה צל נעלם שאהב
ונפגע ומייד התעשת וראה את הזר בצלמו.
ושילם על היין והשפיל מבטו
וחייך בנימוס לקהל מעברו,
ומר בליבו, כמו אתמול ומחר, הנה עוד יום עבר,
עוד יום עבר, עוד יום.
ולא ידעתי איך לצאת מזה.
לא ידעתי מה עושים עם זה.
Track Name: Come To Me
בוא אלי עכשיו, בוא אלי
יש לי רק דבר אחד לומר ודי
הלואי שתהיה יותר עצוב ממני
הלואי שתטעם בדיוק מאותו הפרי
ותרגיש את עלבון שמחתי צורב על פניך
כשאני אתעופץ מהכלא הזה לחופשי (ואקיא).
בוא אלי עכשיו, בוא אלי
פעם אחרונה עכשיו, ודי
על דעת הקהל, ועל דעת המקום,
תקיא את מעיך סרוחים לקול תשואותם
ועלבון שיפלותך יעלה לשמיים
כך ייעשה לו לאיש שככה עשה – לי.
ואקיא על עצמי, כן על עצמי אקיא
שהגעתי לכתוב שיר מטומטם כזה ונבזי,
שעד כדי השפלת, עד כדי כך כאב,
שבא לי להקיא מהשיר, ולא לחזור עליו, אבל אחזור עליו.
בוא אלי עכשיו, בוא אלי,
עוד זיון אחד קטן, ודי.
Track Name: The Song about Sayed Kashua
התקרבתי באיטיות. אני תמיד משתבשת. רוצה ללכת רחוק, אבל לא עומדת בכובד הרגש,
לא כובשת, לא נצמדת. נראית כאילו אני מי-יודע-מה יודעת מה אני רוצה, נחרצת,
אבל בתוכי אני יותר רחוקה מקרובה, מתפתלת, פחות ישירה,
מעדיפה עצב שנשמע כמו דילן, מעצב שנשמע.
אם כבר לתת בעברית על הביט, אז לתת אותה עם כל הלב וכל התיק.
יש לי חבר עם מבטא על הגב, עם רווח בשיניים, ולב כזה רחב,
שרוב הזמן הוודקה בו נוטפת, מטאפורות לבחורות יפות, ומצוקה מודחקת,
תאונות מפוברקות, וזהויות בדויות,
בעברית עדכנית ותדמית רפלקסיבית-תת-קרקעית, חמקנית, מתוחכמת,
שנשמעת תמיד גם בעד וגם נגד,
ונמכרת לכל המרבה במחיר, במקום מרכזי בכיכר העיר.
הוא עובד על בתו, שתגדל בלי מבטא,
ותוכל לעשות שליחויות גרוניות עם פ' דגושה,
לבער את הגנים, להחליק ת'מורשת,
כל השאר הוא יכול לעשות לבדו, בלי אותיות שיסגירו אותו,
ולרוב משלם על הכול בעצמו, גם עליי, גם על גילוי עולמו.
במוסף השבועי, בעמוד די ראשי, אחרי גדעון לוי, לפני איל שני, הוא גם החלום וגם השיברון.
הוא חתיך וחכם, מעוט לתפארת, הוא תיקון העולם, הנס של המרד,
הוא רגשי האשמה, ועכשיו הסידרה. בפריים טיים עצבני. בדרך לא סלולה.
ומי שצחק ב"עבודה ערבית", זכה גם לבכות ב"עובדה".
כי הפריים מחייב לטהר כל ריח רע - באינטונציה דרמטית ודמעה בסופה.
והברזל חם, ו"בן הארץ" חכם, ויש פוטנציאל מפתה לעוד ספר. על גשר וקשר.
דאחקה פוליטית עם מסר. וכבר שמעתי מישהו מאחורי גבו לוחש דבר-מה בסתר,
מותק, אם לא היית ערבי, לא היית רב מכר.

אבל מגיע לך. באמת. ירושלים, בין הלל לשמאי היא נחלקת
ולך יש מקום של כבוד בסיפור. בין הסינדרום, לסושי, לחדר שכור,
הילכת בין הטיפות של המשחק המכור. וכבשת אותם.
סחטיין, נהיית חצי אלוהים, בוחן כליות ולב של שמאלנים.
איך שהם הגישו לפניך את הלחי הימנית, מייד הכית כמו גדול, גם בשמאלית.

אבל, סייד, ברצינות עכשיו, אם לא היית אתה, עם מי הייתי פאקינג שותה,
בצהרי היום, במזרח התיכון (אני יוצאת בזאת מהארון): בשבילי אתה האזרח ק. הראשון.
עוד מימים רחוקים שבכל העיר, כשאני הייתי כוסית ציונית, ואתה עיתונאי בכיר.
ואם לא היית נשוי, ולא היה לי חבר, היינו כבר עושים את זה מזמן, במקום אחר.
(ועד אז, ירושלים, פתחי רחב את שערייך. כי, מותק, כולם היו בנייך).

ירושלים, חילקת אותי לשניים. יכולתי לאהוב אותך אחת אפיים.
אבל ירקת עליי, לא שמת עליי, הסתרת פנים. הלכתי לחפש את החיים בשדות זרים.
כוסית בת עשרים, כיסים ריקים, אבל עם חלומות, מלגת חיים לארץ האפשרויות,
דירה בלב העיר המתקדמת, יפהפיה נרדמת, הרגשתי כמו בסרט,
שחור לבן ומגורען, ולב נפעם, וכדורסל של NBA חינם, מתחת לבניין,
וזוהר נעורים ברחובות, כמו שלג נגוהות, ופיליפ רות', נשבעת,
אפילו לא על קצה הדעת העליתי, שמציון אוציא אלבום ראשון,
לבי נטוע בתפוח הגדול, ולא חלמתי להיות כוכב עליון, עם שער בעיתון.
נולדתי לאלפיון הלא נכון, עם נטייה אמנותית ללמדנות, ועם זיקה קלה לשיגעון.
ויש אומרים שזה סימן, שהתשוקה תשיג אותי בזמן.
(ואם פעם התביישתי, בזה שהצטיינתי, עכשיו אצרח בקול שישמעו.
אני ילדה טובה של אן.וויי.יו.)

Photo by Michal Fattal מיכל פתאל
מילים ולחן: הדרה לוין ארדי
הפקה:טל תמרי

Translated to English by Yardenne Greenshpan & Hadara Levin Areddy